אודות רצפת האגן

Home
פרוט הבעיות
עקרונות הטיפול
הריון ולידה
גיל המעבר
הדרכות והרצאות
התקשרות
שאלות נפוצות

שוש קרני

פיזיותרפיסטית מוסמכת

מומחית בשיקום

אורוגניקולוגי ואנורקטלי

טל. 4225181 - 054

פייסבוק/יוטיוב

שוש קרני - לידה פעילה

 

 

הריון ולידה כגורם לבעיות ברצפת האגן

הבטן הינה קופסה שרירית. בקרקעית מונחים שרירי רצפת האגן, בתקרה פרושה הסרעפת, ובהיקף מכסים שרירי הבטן והגב. כל תכולת הבטן, האברים הפנימיים, עטופים ברקמות רכות ורצועות תומכות הקשורות אל שרירים. בעבודה תקינה הסרעפת יורדת בזמן שאיפה ועולה בזמן נשיפה. תנועה רציפה זו מעלה ומורידה את האברים הפנימיים כולל את אברי האגן הקטן, הרחם והשלפוחית. תנועתיות זו שומרת על אספקת דם, הפרשה הורמונלית, חמצון יעיל, תנועה פריסטלטית תקינה, ועוד. כל אלה תורמים לבריאות תקינה.

 

לאורך ההיריון עובר הגוף שינויים הורמונלים הגורמים לשינויים בכל המערכות. השינויים ברקמות הרכות גורמים בין השאר לרפיון והתארכות של שרירים ורצועות באזור הבטן ורצפת האגן. רפיון הרצועות גורם להתרחבות ואי יציבות של האגן ומפרקי הירכיים. כשהרחם מתחילה לגדול ולעלות אל הבטן היא דוחפת את הסרעפת כלפי מעלה וזו מאבדת את יכולת התנועה הטובה שלה. כובדה של הרחם גורם להתארכות הרצועות התומכות אותה ואת שלפוחית השתן.

 

בזמן הלידה מופעלים כוחות אדירים על רצפת האגן. התינוק במעברו בתעלת הלידה גורם ללחץ על כלי דם ועצבים היורדים לשרירי רצפת האגן. הלחץ גורם לנזק המביא לירידה נוספת ביכולת שרירי רצפת האגן להתכווץ, לתמוך ולהרים את האברים המונחים עליהם. מתיחה מקסימלית של רקמות התומכות את הרחם והשלפוחית מותירה אותן ארוכות וחלשות יותר מאחר שהן חסרות את תכונת השריר להתארך ולהתקצר.

 

בזמן צירי הלחץ עובר התינוק בתוך הנרתיק הבנוי מרקמה רכה. הנרתיק נפתח ומתרחב ממצב של תעלה סגורה לרוחב של כ- 13 ס"מ. במתיחה גדולה זו הוא ניזוק עד לקרעים או חתך מכוון. הנזקים מצטברים מלידה ללידה ויכולים לגרום לצניחת אברים אל תוך הנרתיק. ככל שעולה מספר ההריונות כך גם הרקמות העלולות להיפגע ומצב של דליפת שתן בזמן מאמץ שכיח יותר.

 

תקופת משכב הלידה, ששת השבועות אחרי הלידה, היא תקופה מאוד משמעותית לעתיד הגניקולוגי של היולדת. זוהי תקופה בה חוזר הגוף מבחינה הורמונלית למצב של לפני ההיריון. שרירי הבטן, רצפת האגן, והנרתיק שנמתחו בהיריון ובלידה נותרו רפויים ופגועים. נדרשים כשישה שבועות להתאוששותם והתכווצותם. בתקופה זו נגרמות הצניחות כתוצאה ממאמץ. חשוב להקפיד לא לחזור מיד לפעילות כמו ניקיונות, נשיאות משקל, הליכות, חדר כושר, וכדומה, אלא לבצע את המטלות באופן מושכל ובמתינות. תקופה זו היא זמן הפינוק של היולדת. יחד עם זאת מומלץ להתחיל מיד בתרגול כווץ שרירי רצפת האגן אך לא לעבוד עם שרירי הבטן ללא הדרכה מתאימה. עומס על שרירים חלשים לא יאפשר התאוששותם הטובה.